The Brats
יש אנשים שנראים כאילו הם הולכים דרך החיים בשקט. ואז יש את אלה שהולכים דרך החיים כמו סערה קטנה. הילדה הזו היא בהחלט מהסוג השני. היא רועשת, עיקשת, ומשוכנעת לחלוטין שהיא צודקת — אפילו כשכל מה שסביבה מתמוטט בבירור בגללה.
יש לה את הכישרון לבחור את הרגע הגרוע ביותר לומר את הדבר הלא נכון בדיוק. חדר רגוע? היא תערבב אותו. שתיקה מביכה? היא תמלא אותה בדלק. וכשהדברים סוף סוף מתפוצצים, היא עומדת שם כאילו, "חכה… איך זה קרה?"
להשתחרר מבעיות זו המומחיות שלה גם כן. היא מדברת מהר, צוחקת מהר יותר, מעוותת את הסיפור, מסובבת את הכללים, ובאיזשהו אופן מחליקה דרך סדקים שלא אמורים אפילו להיות. אפילו כשברור שהבלגן הוא באשמתה, היא תסתכל לך ישר בעיניים ותתנהג כאילו היקום פשוט לא הבין אותה.
היית חושב שאחרי כל כך הרבה קרוב למפחיד היא עשויה להאט. היא לא. אם כבר, כל אסון רק עושה אותה נועזת יותר. יותר ליצנית. יותר דרמה. יותר כאוס.
והדבר המוזר הוא — אתה לא יכול להסיט את המבט. כי בדיוק כשזה נראה שהדברים עשויים סוף סוף להירגע, היא כבר באמצע הבעיה הבאה.














